קרוליין הרשל תיארה גם את חייה הפרטיים וגם את חייה במדע בסדרה של יומנים ואוטוביוגרפיות, שאותם שמרה לבני המשפחה. היא גם החזיקה מחברות  בהן היא רשמה את תצפיותיה. אולם בשנת 1788, שנת נישואיה של אחיה, נפסקו כל היומנים והעיתונים. כתוצאה מכך, אין לנו כמעט שום תיעוד של העשור שבו, באופן אירוני, היא עשתה את הסימן המשפיע ביותר שלה על המדע, שבו היא גילתה שמונה כוכבי שביט והפכה לאישה הראשונה שזכתה בפרס מהחברה המלכותית. בשל משבר נפשי בו הייתה נתונה, היא השמידה את כל מחברותיה ויומניה. הרשימות שלה התחדשו עשר שנים אחר כך ב-1797.  הפיזיקאית אמילי וינטרבורן בספרה מביטה עמוק לתוך חייה של קרוליין ותוהה מדוע, בשנה שלאחר נישואיהם של אחיה וחברתו לא רצתה קרוליין שום תיעוד של חייה. האם היא חייתה בצער ובקנאה? על ידי חיבור יחדיו - ממכתבים, מזכרונות, ולעתים ממוזיאונים - תיאור מפורט של אותה תקופה, אנו מגיעים לראות צד חדש של קרוליין ואת סיפורן של 10 שנים יוצאי דופן.

​